החלטה בתיק בפ"ת 5196-02-11

1.    נגד  משיבה הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך  1.12.2010 בשעה 06:50 או בסמוך לכך, נהגה המשיבה ברכב מסוג מאזדה  בחולון, ברחוב פנחס איילון מדרום לצפון והגיעה לצומת עם רחוב אהרון יריב.

   בדרך בה נהגה המשיבה ישנם שני נתיבים לכל כיוון נסיעה. המשיבה נהגה בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים. בצומת ממוקם מעבר חצייה. אותו זמן שררו במקום מזג אויר נאה, ראות טובה. הכביש היה תקין, נקי, יבש והדרך הינה דרך עירונית בה מותרת הנסיעה במהירות 50 קמ"ש.  בכיוון נסיעתה של המשיבה מוצבים תמרורים מסוג ג-7 ו-ה-8 בהם ניתן להבחין ממרחק של כ- 200 מטר. ניתן להבחין בבירור במעבר החצייה המסומן על פני הכביש במרחק של 120 מטר.

באותה עת חצה את הכביש, ממערב למזרח (משמאל לימין), כמטר אחרי מעבר החצייה ביחס לכיוון נסיעת הרכב, חיים צימר ז"ל, יליד 1933 ( להלן "המנוח"). כאשר הגיעה המשיבה בסמוך לפני מעבר החצייה, לא הבחינה במנוח, המשיכה בנסיעתה בכביש, נכנסה למעבר החצייה ופגעה בחוזקה עם הפינה הקדמית ימנית של רכבה במנוח. כתוצאה מעוצמת הפגיעה התרומם גופו של המנוח, פגע בכונס האוויר שבפגוש שמתחת לפנס הקדמי, בצד ימין של מכסה המנוע ושמשת הנהג נופצה בצידה הימני. המנוח הוטח בחוזקה על הכביש, נפגע באורח קשה ונגרמה לו פציעה רב מערכתית, הוא נפגע בגפיו, בראשו ובאיברים הפנימיים.

 המנוח פונה במצב קשה לבית חולים שיבא, נותח ונפטר מפצעיו.

 על פי כתב האישום התאונה ומות המנוח נגרמו כתוצאה מרשלנותה של המשיבה כמפורט להלן:

 המשיבה נהגה כאשר היא תחת השפעה של סם מסוכן מסוג מתאדון, המשיבה לא היתה ערנית למתרחש בדרך ולא הבחינה במועד במנוח, המשיבה לא האטה את מהירות נסיעתה כנדרש לפני כניסתה לצומת ובהתקרבה למעבר החצייה ולא בלמה את רכבה במועד, המשיבה נהגה בחוסר זהירות, בחוסר מיומנות ובחוסר תשומת לב למתרחש בדרך.

במעשיה המתוארים לעיל גרמה המשיבה ברשלנותה לתאונה ולמותו של המנוח חיים צימר ז"ל וכן נהגה ברכב כשהיא שיכורה ותחת השפעת סם.

    הוראות החיקוק לפיהן מואשמת ההמשיבה:

1.       גרימת מוות תוך נהיגת רכב ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז - 1977  ביחד עם סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961.

2.   נהיגה בשכרות - עבירה  לפי סעיף 62(3) ביחד עם סעיף 64ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961.

2.    המשיבה נפסלה מלהחזיק רישיון נהיגה על פי החלטת קצין משטרה מכוח סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, ופסילה זו הוארכה על ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים, עד מועד מתן החלטה זו.

3.    לאחר בחינת  חומר החקירה מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

יש בידי התביעה ראיות לכאורה, לפיהן המשיבה ביצעה את העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

באשר לחובת הנהג המתקרב למעבר חצייה ראה פסק דין המסכם את עיקרי ההלכה, ע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל ,  פ"ד נו(5) 506, עמ' 518-519, דברי כבוד השופט חשין,  כדלקמן:

 "נזכיר בראשית הלכה שמכבר, ונדע כי התנהגות הנפגע - לרבות התאבדות - וכמותה התערבותו של גורם שלישי במערכת, גם זו גם זו אינן שוללות, באשר הן, קשר סיבתי ^-משפטי בין מעשה או מחדל של הפוגע לבין תוצאה פוגעת, והוא - שעה שהפוגע כאדם מן היישוב היה יכול - נורמטיבית - לצפות מראש את שאירע בפועל. ראו למשל: ע"פ 402/75 אלגביש נ' מדינת ישראל [1], בעמ' 574 ואילך; ע"פ 119/93 לורנס נ' מדינת ישראל [2], בעמ' 37; ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סעיד [3], בעמ' 538; ע"א 350/77 כיתן בע"מ נ' וייס [4], בעמ' 801; ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד [5], בעמ' 437; דנ"פ 983/02א יעקובוב נ' מדינת ישראל [6], בעמ' 393-391. הנה ^-כי ^-כן, רשלנות חמורה מצדו של הנפגע, ואפילו מעשה התאבדות - באשר הם - אין בהם כדי לנתק קשר סיבתי ^-משפטי שבין מעשה לבין תוצאה. השאלה היא - לעולם - שאלת הצפיות הראויה, וביתר דיוק: קביעת גדריה של חובת הצפיות הראויה.

28.הסדר החברתי ושיטת המשפט מניחים כי השכל הישר ידריך נהגים בנהיגתם לצפייה אימתי צפויה סכנה לעוברי דרך, וכך, משיעמדו על קיומה של סכנה ינקטו הנהגים אמצעי זהירות מוגברים במקום שתנאי הדרך מחייבים כי כך יעשו, עם זאת לעתים בוחר המחוקק שלא להותיר עניין זה לשיקול ^-דעתו של הנהג, ורואה הוא לנכון להכתיב כללי התנהגות שהכול חייבים לציית להם. כללים מן הסוג הזה נקבעו גם ביחס להתנהגות הנדרשת מנהג רכב בהגיעו למעבר חצייה. וכך למשל קובעת תקנה 52 לתקנות התעבורה: